מחירי הדיור - לאן ? 

בשנים האחרונות אנו עדים לעליות מחירי הדיור בצורה דרמתית. יש שיאמרו כי חוסר בקרקעות במרכז הוא הגורם העיקרי. אחרים יאמרו שריבוי אוכלוסיה וגידול בביקוש במרכז הארץ תורם גם הוא.  יהיו הגורמים נכונים כולם או מקצתם ברמה כזו או אחרת, אני נוטה לקבלם.

מעבר לכך, יש לזכור שני שחקנים עיקריים בשוק הנדל"ן ואפשר לומר גם שלושה. אני התמקד בשניים הראשונים שלטעמי הדומיננטיים יותר שלהם אין סיבה או רצון כלשהו כי מחירי הנדל"ן יירדו ויתאפשר דיור בר השגה ובמיוחד לזוגות הצעירים.

השחקן הראשון והמוביל הוא לא אחר מאשר המדינה. לזו אינטרס מובהק במחירים גבוהים מהם נגזרים מסי הרכישה וככול שהמחיר עולה, קופת המדינה נשכרת יותר. הדבר מזכיר מאוד את שוק הרכב. מה אכפת למדינה העומס הרב בכבישים כאשר כל מכונית חדשה מוסיפה למחירה המקורי מכס לא מבוטל.

השחקן השני הוא הבנק. ובמיוחד מאז שאוחדו הבנקים למשכנתאות עם אלו המסחריים. מדוע זאת ? הבנק שנתן הלוואה לרכישת דירה (המשכנתא), לפי שווי שוק מסויים לא יאהב לראות את מחיר הדירה יורד ואיתה את כספי ההלוואה, במיוחד לא בפוזיציה המסחרית ולא כבנק למשכנתאות. הדבר עלול לפגוע חזק ברווחיות הבנק המלווה ואף לגרום לאובדן כספי הקרן.

מחירי הדיור אולי יתמתנו ואולי ירדו וזאת בעקבות הגדלת היצע הדירות. היצע דירות זולות יחסית שיוקמו במעגלים השני והשלישי ולאו דווקא בגוש דן שרווי בלאו הכי. החשיבות היא לא בתחבורה המקשרת את הפריפרייה למרכז, אלא דווקא ביצירת מקומות תעסוקה לאלו שיבחרו בדיור זול רחוק מהמרכז. פיזור האוכלוסיה מגוש דן לנגב ולגליל לא יכול להתבצע רק על סמך תחבורה נוחה יותר שאכן מסייעת, אלא על פיזור מקומות התעסוקה במקביל. איכות החיים של זה הבוחר לגור הרחק מהמרכז באוירה כפרית או קהילתית עלולה להתפוגג ככול שזה יעביר את ימיו בפקקים בדרך ובחזרה למקום עבודתו.

תשתיות לאומיות חייבות להתבסס קודם כל על תעסוקה וחינוך טובים יותר בפריפרייה ומתן תמריצים לאלו המבקשים להגשים זאת, יזמים ועובדים כאחד. האחריות לכך היא בעיקר במישור הלאומי ויטיבו הקברניטים להבין זאת.